דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> טוליפ שיראז-קברנה סוביניון Australian י 2004
 

 

            

אוגוסט 2007

בראשית היה ססלוב. אני יכול לדמיין את הסצנריו. ברי, שחלק מהקסם באישיותו נובע מהפן הנלהב-סקרן-נערי שבו, מייצר ביקב מיני ניסים ונפלאות, שיוצאים טוב יותר או פחות, אבל גוזלים זמן, מאמץ, אנרגיה וכסף.

"אולי במקום זה תסע לאיזה מקום שמתמחה ביין לבן, תעשה שם משהו ותביא את זה הנה"? מגיעה העצה ממי שידה על ברז התקציב ביקב המשפחתי. ברי שומע, לוקח את הרעיון הכי רחוק שאפשר, גיאוגרפית לפחות, וחוזר עם סוביניון לבן מניו זילנד.

דורון יצחקי מיקב טוליפ הגיע למקום דומה אם כי בדרך שונה במקצת. הוא נסע ללמוד ייננות באוסטרליה, וחזר עם נדוניה שאני רואה בתור "עבודת גמר" של פרויקט אוסטרליה. 3,000 בקבוקים של בלנד מעניין ואופייני לאזור, אבל כבר נגיע ליין. השאלה שעולה מעלילותיהם של שני השותפים בחברת השיווק "אדום" מעניינת בהרבה.
האם יהיה זה ראוי כי מותגי יין ישראליים "יימתחו" לכיוונים כאלה? האם אנו מוכנים לקבל כי תחת תווית של יין ישראלי מוכר ואהוב יגישו לנו מיני יינות ועירובים שמגיעים מארצות ניכר? הם ראוי לטשטש את הגבולות בין היין הישראלי ליין מיובא בצורה כל כך גורפת?
אני יודע, אני יודע. על הבקבוק של ברי כתוב "ניו זילנד" ועל זה של דורון כתוב "אוסטרליאן". באותיות הקטנות גם כתוב שזה מיוצר ביקב זה וזה עבור יקב הוא והוא. אבל הגבולות עדיין מטושטשים.

לי אישית אין בעיה עם הנסיונות הללו, שלמען הדיוק דינם כדין כל יין מיובא אחר (ססלוב NZ 2006  למשל, אותו ראה ברי ססלוב לראשונה בארץ). הבעיה שלי מתחילה עם הטשטוש בין היין המיוצר בישראל ובין היין מחו"ל. בתור קוריוז ססלובי זה עוד היה בסדר. בתור שיטה גורפת - זו בעיה שיש לתת עליה את הדעת. היכן יעבור הגבול? לטעמי הגבול ברור, והוא נחצה פעמיים.
יין שמיוצר בחו"ל, אסור שיימכר תחת תווית שמתחתיה מכונפים גם יינות ישראליים. הייתי שמח אם ססלוב ניו זילנד ייקרא Barry's Reserve והטוליפ ייקרא Doron's select, אבל לא יותר. ססלוב הוא מותג ליינות ישראליים, כמו גם טוליפ. הייתם מעלים על דעתכם כי מואיקס יעז לייצר "שאטו פטרוס calif" בקליפורניה?

וליין. אז מה היה לנו כאן?
האמת, יופי של יין, שאחרי 12 שעות הפך לחגיגה גדולה.
הענבים מגיעים מ-McLaren Vale הנחשב. למעשה היין היה מוכר בישראל (ובאוסטרליה) כיין זני, כיוון ש-90% ממנו מגיעים מענבי שיראז משובחים. המון פרי שחור, לצד ריחות קלייה ועישון קליל, עץ נוכח, וניל ומעט קרמל. האף, אם לא ברור, מאוד מרוכז ועוצמתי.
כל גם הפה. היין עדיין סגור אבל כאמור 12 שעות חמצן ריככו אותו. מרוכז, בשל, טאנינים מתוקים, אוסטרליה הקלאסית של טעמים בלתי נגמרים - שוקולד כהה וקפה, למשל, נפח מעולה, אלכוהול גבוה (ולא מורגש לרעה) ואיזון מושלם. יופי של יין אם כי לא זול בהחלט (150 ש"ח), וללא ספק היין הטוב ביותר תחת תווית טוליפ, אבל זו כאמור חוכמה קטנה מאוד.
ציון: 90

ולתגובה של דורון, יוצר היין:

 קראתי בעיון את אשר כתבת, לגבי טוליפ אוסטרליה, ולהלן כמה הערות נוספות:

1. הכנת היין באוסטרליה ארכה שנה וקצת, מרגע רכישת החביות ועד הביקבוק. ובערך עוד שלושה חודשים עבור איתור החביות הנחשקות. ראשית היה עלי לקבוע את איזור יין וסגנון היין הרצוי. לשם כך טעמתי יינות מאזורים שונים כגון: אדלייד הילס, ברוסה ומקלארן וייל ... לבסוף נבחר המקלארן וייל בגלל אופי היין. מיותר לציין כי בחירת האזור אינה מלאכה קלה, כל איזור ניחן במעלות לא מבוטלות, ואופי שונה לחלוטין שלא בהכרח פחות טוב – אבל שונה.
לאחר בחירת האזור הגיעה שלב בחירת החביות והיקב, זה אולי היה השלב הקשה ביותר, מאחר והנושא אינו מקובל באוסטרליה בוודאי שלא בתחום יקבי הפרימיום. טעמתי חביות רבות ביקבים רבים ומובילים, לבסוף לאחר מספר ימי טעימה בלתי פוסקים הגעתי ליין אשר ריגש אותי וקשר אותי כאילו אני עשיתי אותו מיומו הראשון.
כמה מילים על הכנת היין. הענבים מקורם בכרמים בוגרים בסמוך ליקב. הענבים נבצרו מחלקות הכרם במועדים שונים ז"א היינן בוצר כל כרם לאורך מספר ימים, כל בציר מטופל בנפרד עד החבית. הבציר נעשה בשעת הלילה והענבים תססו במיכלים פתוחים וקטנים. ערבוב הקליפות נעשה ע"י זרוע פניאומאטית – ללא שימוש במשאבות. היין עבר פרס קל בלבד ומיד הוכנס לחביות צרפתיות חדשות לשם תסיסה שנייה. בסיום התסיסה השנייה עבר היין שפיה, והוחזר לאותן החביות ליישון. אני רכשתי את החביות כאשר היין כבר שהה בהן שנתיים!
לאחר רכישת החביות בצעתי את הבלנד והחזרתי את היין לחבית למשך תקופת יישון נוספת.
היין לא עבר כל סינון או הצללה בטרם בוקבק.
הבקבוק עשה ע"י הצוות עינת (אשתי ואנוכי ) ישנם סרטונים קצרים אשר צילמתי ב"יו טיוב".

2. באוסטרליה עושים הרבה יינות קוקה קולה ..... אך גם עושים יינות מדהימים. יינות השורה הראשונה נמכרים בעיקר בשוק המקומי, ארה"ב ואנגליה... היום גם במזרח אסיה. יינות איכות נדיר שיגיעו לארץ. היקב אשר רכשתי את חביותיו משווק יינות בעיקר לארה"ב, ומתמחה רק ביינות השורה הראשונה, רק יינות פרימיום - זאת הייתה חוויה בלתי רגילה לעבוד שנה עם יינן אשר כל עניינו ביינות איכות ללא כל פשרה או לחץ ממנהל השיווק.
3. הערתי לגבי עשיית יין באוסטרליה תחת המותג טוליפ. איני רואה כל בעיה מוסרית בכך, מעבר לכך שאני גאה מאוד במוצר ובתוית. אין כל נסיון ליצור טשטוש בין היין הישראלי ליין האוסטרלי, הכיתוב בולט ובאמת מדובר ביין יוקרתי ויקר (לעשייה). מעבר לכך, במהלך עשיית היין (טוליפ אוסטרליה) בצעתי עוד שני בלנדים אשר לדעתי יהיו בלנדים מדהימים. לפני חזרתי לארץ בצעתי את הבלנד וכעת היין נח בחביות בטרם יבוקבק. יין זה יבוקבק תחת שם אשר אינו מזכיר את טוליפ והוא שותפות עסקית ובעיקר רעיונית של ארבעה אוהבי יין (פריקים) וביניהם אנוכי - ובא לציון גואל.

שנה טובה לך ולכל הגולשים באתר

דורון יצחקי

לייבסיטי - בניית אתרים