המרלו של צרעה לא הצליח כל כך בטעימה שערכנו ב"על השולחן". לא שהיין היה פסול, אבל הוא לא היה מספיק טוב. בהזדמנות הראשונה ניסיתי עוד בקבוק פרטי, וגם אם הוא לא המם אותי, הוא הופיע טוב יותר, עם הרבה פחות ריחות ירוקים ומבושלים.
פרי שחור ובשל, מתובל, אם כי השזיף וגרגרי היער מושכים יותר לכיוון של קברנה. גם בפה - היין נוקשה משהו, שרף, העץ מודגש מדי לטעמי, ואין את התחושה ההדוניסטית משהו של מרלו. בקיצור, מרלו מהדור הישן של התעשיה הישראלית, יותר קברנה ממרלו. להניח לשנה-שנתיים.