אוגוסט 2011

ארוע "מהפכות נפגשות" היה אמור להיות (בין היתר) מחווה לרוגוב.
לצערנו הוא לא הצליח להגיע גם לארוע הזה.
רגע לפני ארוע המחווה הגדול בסוף החודש,
 שלוחים לאיש איחולי בריאות ואריכות ימים,
או לכל הפחות איכות חיים.

אך פטור בלא כלום אי אפשר,
ולהנאתי ערכתי מעין Shoot Out בין יקבי רמת הגולן, שחתומים על מהפכת האיכות המקומית, לבין דרך היין, שאחראית על מהפכת השיווק המקומית.
כמו בגולף, לכל אחד יש צד חזק וצד חלש. ליקבי רמת הגולן יש "פור" של עשר שנים והם בעצם אלה שיצרו את הטעם הישראלי. לדרך היין יש את כל העולם כמגרש משחקים, כדי להעמיד נבחרת חסרת פגמים. לכן, פה ושם כשהסתמן שיוויון באחד הקרבות, ניתן יתרון מלאכותי לאחד הצדדים, לרוב כפרמטר של מחיר.
אז מי מי הרכיב את הנבחרת המנצחת? כבר נצא לקרב, אבל משפט אחד, נטול כל טיפת ציניות - נזכור כי מהמהפכות הללו הרווחנו בראש ובראשונה כולנו, צרכני היין. לכל השאר כדאי להתייחס כאל שעשוע אינטלקטואלי, ואולי אפילו לפעמים גם אינטליגנטי.
לדרך.




 

Vs

 

סיבוב ראשון:
ירדן בלאן דה בלאן 2005 (110 ש"ח)
מול
Roederer Brut NVי (250 ש"ח)

האמת? אני צריך לפסול את עצמי, כי רודרר הוא ה"גרנד מארק" החביב עלי, משתי סיבות: אחד - הוא הכי קרוב להיות "שמפניית מגדלים", עם כמעט 70% מהכרמים בבעלותו, והשנייה - משפחת Lallemet "שלי" שמוכרת להם פינו נואר משובח מכרמי הגרנד קרו של וורזנה.
אבל גם בלי זה הרודרר לוקחת, די בקלות. קצת כבדה "ובריושית", אמנם, בטח בגלל הרבה פינו בבלנד, אבל עם פרי טוב וביעבוע אלגנטי. הבלאן דה בלאן קצת מרגיש סגור ומהודק לידה, וטיפה הולך לאיבוד מול השפע. גם פערי המחיר לא מצליחים לעמוד לו, לבלאן דה בלאן.
1:0 לדרך היין.

סיבוב שני:
ירדן שרדונה כרם אורגני אודם (85 ש"ח)
מול
G. Dubeouf Pouilly-Fuisse clos Reissierי (110 ש"ח) 

קרב של סגנונות, בעיקר. מצד אחד ניצב שרדונה ה"עץ" הטוב בישראל, מצד שני נציג אותנטי מבורגון המלכותית, אם כי לא מאגף הגרנד או פרמייר קרו. מול החמאה-טרגון של האודם נמצא מינרליות "קרה" של דובף. מול הפרי הטרופי והשופע מהגולן נמצא אשכולית מהודקת מבורגון. שתי הבחירות מעולות, אבל אני במפתיע הולך אחרי הגוף המלא והסיום הארוך של הגולנצ'יק, ואת החדות הרזה משאיר לפעם אחרת.
1:1

ירדן רום 2007 (400 ש"ח)
מול
Mondavi Cab. Sauv. 2007י (180 ש"ח)

הרום מרגיש פתוח בהרבה מאשר ביום השקתו. עמוק, קטיפתי, קפה ושוקולד, רחב, מלא פרי. יין מרשים.
המונדבי, לעומתו, מציג פן עשבוני של קברנה מצויין. חבית משולבת אם כי מעט בולטת, ממש במעט. כמעט אלגנטי, מאוד נגיש ומורכב. King Cab קוראים לזה באמריקאית. הרום מעולה, אבל מונדבי עולה חצי (אגב, מישהו קונה קברנה אמריקאי בכאלה מחירים?)
2:1 לטובת דרך היין.

.

.

.

.

ירדן סירה כרם יונתן 2007 (130 ש"ח)
מול
d'Arenberg Dead Arm Shiraz 2006י (290 ש"ח)

השושלת של ה"דד ארם" עומדת לזכותו, ברור. האף שלו מהמם. בשרניות קלויה ופרי עמוק ומתובל, קסיסי משהו. לטבוע בו. אבל הפה? חמיצות ותו לא. סגור, אטום, לא משחרר כלום. העתיד? ממממ..... בואו נבחן בינתיים את ההווה של הירדן.
נכון, אהבתי יותר את המורדות אביטל, אבל עכשיו גם היונתן מרגיש נהדר. פצצת פרי מתובלת וידידותית, אבל מעיקה פחות מאשר לפני כמה חודשים. נרגע קצת, הילד. אם אתם סולדים מפרי עשיר וריבתי אז לכו הלאה, כי האוסטרלי בלתי נגיש בעליל בשלב זה של חייו. אם אתם בעד עוצמות "ירדניות" - הרי ש
שוויון, 2:2

ירדן 2T 2008 י(110 ש"ח)
מול
Pesquera 2006י (מחיר לא נמסר)

היו ימים במערב.... הכוכב העולה של ריברה דל דוארו היה אורח מועדף על שולחננו. היום הוא מייצג סוג של קלאסיקת טמפרניו מודרנית. קצת חריכה, קצת פרי אדום ואדמתי, חלק ומשי, יין נעים וטעים.
אבל מול הטוטי החדש קצת קשה לו. היצירה החדשה מהגולן מציעה אף מקסים וכייפי, עץ, בשר ופרי משולבים יפה, סט מרתק של טעמים וריחות, בוודאי בקונטקסט ישראלי. אי אפשר להישאר אדיש, אם כי לא חייבים לאהוב. אני אהבתי.
3:2 ליקבי רמה"ג

ירדן קצרין 2007 (לא נמסר מחיר)
מול
Malescot St. Exupery, Margaux, bordeaux 2007י, (340 ש"ח)

מצחיק שבורדו מיקב כל כך טוב עולה פחות מלא מעט יינות ישראליים. אבל בבציר הזה הוא מציע בעיקר ריחות של ברט - אם בורדו מודרני, מלא פרי וברט זה הז'אנר שלכם אז לכו על זה. אל לא, אז כדאי לבדוק רגע מה יש לקצרין להציע.
טוב, אז הבשורות הרעות הן שאת הבקבוק שהיה לי מסרתי לאחד מקוראי על השולחן. הבשורות הטובות הן שזה עדיין מלך הגבעה, ובציר 2007 של קצרין מועמד לתואר מלך המלכים. נקי, מדוייק, דחוס ועוצמתי אבל עם המון "תוכן" ועניין, לא רק שרירים. לא יאומן, אבל מול ה"ליכלוך" של המרגו יש פה כמעט נוק אאוט.
4:2 לגולן

ירדן הייטסויין 2009 (95 ש"ח)
מול
Blue nun Icewine 2008, י (180 ש"ח)

תהליך מלאכותי מול טבעי. חיקוי מול מקור. ישראל מול גרמניה. הכל לטובת הנזירה הכחולה, על הנייר לפחות.
עד שטועמים. הבלו נאן פשוט פטרולי מדי. ממש ממש יותר מדי. טעמי הנפט משתלטים על הפרי המצוין, ולי זה ממש לא נעים. להייטסויין נשאר רק לגלגל את הארומה מול שער ריק, לא לפשל - והוא לא מפשל. הוא הרבה יותר מדויק ונקי, וזה מספיק כדי לנצח בסיבוב הזה.
5:2 לרמת הגולן, תוצאה סופית.

האם זה המאמן של דרך היין שהעלה הרכב תמוה? האם זה היינן של רמת הגולן שהעמיד סט יינות חסר תחליף, בוודאי במונחים ישראליים? גם וגם, כנראה, ועדיין - טוב שיש רשת מקומית כמו דרך היין, טוב שיש יקב איכותי, מעז ומצליח כמו רמת הגולן. הניצחון הסופי הוא שלנו, צרכני היין.

 

.

.

.

.

.

.
ליכלכת, נסיך.

לייבסיטי - בניית אתרים