פברואר 2011
עוזר יינן חדש, איש שיווק חדש ומוכשר, ובעיקר - מנכ"ל חדש. הרבה שינויים פרסונליים באחד מהיקבים הסימפטיים בסביבה קצת טישטשו את הליין-אפ המרשים שהציג היינן (שהיה פעם חדש, אבל כמה מהר חולף הזמן).
ובכל זאת, לא בכל יום מזדמן לטעום כל כך הרבה בצירים של יין אהוב ובעיקר טוב. אהוב ומוערך, הרבה בגלל העובדה כי לאורך השנים התמחור שלו נשאר קרוב לאדמה ולקהל. וטוב, כי הוא פשוט טוב, גם אם חלק מהגירסאות שלו לא קולעות לטעמי הפרטי.
אז מה שתינו, מה אהבנו, מה יותר מה פחות, למה, וכן, קשה להתאפק מלתת כמה טיפים ולחלק משימות חצי פילוסופיות כשיש צוות חדש. חגיגות העשור להרי גליל נמשכות, והוא יוצא (או שלא ממש...) לדרך חדשה שתהיה מוצלחת לפחות כמו זו הקודמת.

הרי גליל, ויונייה 2009
האף מאופק, משחרר מעט ריחות חבית לצד פרי. הפה מאוד "גדול" ורחב, % האלכוהול הגבוה (15) רק מעיד על זה. מתוק, נינוח, סיום עם מעט מרירות נעימה שמהדהדת בפה הרבה זמן – אולי זה החום של האלכוהול – בקיצור, יין עשיר וכבד, שאולי עוד ימשיך להתפתח, אבל לא לצריכה בקיץ הקרוב. או בקיץ בכלל, זאת אומרת.
 
יראון 2000
הגיל כבר ניכר ביין. מעט טחב, מעט ריחות פלפל ירוק שלא היו שם בעבר.  מעט סויה.
הפה – כבר לא מאוזן, רך, ניתן לשתיה אבל לא חובה, גם אם יש בבית. בעצם אם יש בבית מה נעשה עם זה? נשתה, ובכבוד.

משימה מס' 1:
לחזק את ה-DNA הגלילי.
הוא לא מספיק בולט ובטח לא נתפס כנקודת ייחוד ועוצמה של היקב.
 
יראון 2001
רענן בהרבה.
תיקון. עוד שעה קלה אגלה שזה היין שהכי מצא חן בעיני, או לפחות אחד מהשניים.
רענן, מרוכז ומרשים, כאילו בן יומו. דובדבן שחור, שוקולד, נפח נהדר וסיום ארוך, טאנינים רכים – כדאי לשתות אבל לא לדאוג, יחזיק עוד זמן.
כוכב אמיתי.
 
יראון 2002
פחות רענן מהקודם, אבל טוב מה-2000. הסגנון דומה, לזה יש יותר גוף. לדעתי, עוד שנתיים הם יהיו באותו מקום. שנה חמה, והיין הזה מעט סירופי, שוקולדי, אולי פורטי משהו. מחזיק מעמד יפה.
 



2001 - קסום.
יראון 2003
מרוכז ולא מאוזן - זה הרושם שמשאיר היין של 2003. הכל יחסית לשניים שטעמנו עד עתה. החומצה בולטת, הטאנינים מעט בחזית. המון מנטה באף. זו השנה הראשונה שהסירה משתתף בבלנד, ואף פעם לא אהבתי את הסגנון הזה. תנו לי את האלגנט.
אני שמח לבשר שאני עקבי.
 
יראון 2004
אניסי משהו, מזכיר לי את ה-2001. פה בבלנד יש כבר פחות סירה, הרבה פחות.
אחרי כמה זמן היין הופך פחות נעים. התעייף בכוס.
אני לא בטוח שהרעיון למזוג את היינות הללו שעה קודם היה נכון, לפחות ליינות הבוגרים יותר.
החלפנו דוגמא. יותר טוב. טיפה מתקתק, בשל ופורטי. מעט חלול בנפח. טאנינים מעט יבשים בסיום. לדעתי היין מעט אחרי השיא, ואני מציע לשתות אותו בזמן הקרוב, 
קיבלתי בקבוק. תודה! ייבדק ממש מהר.
 

יראון 2005
פטי ורדו מגיע – והאף משתנה, אפילו שזה רק 2% ממנו, והסירה המרושעת נותרה על 4%. אבל זה עובד. האף יותר מורכב ומעניין, הפה מציג בשר חרוך שמאפיין את הזן. 
היין מאוזן, מורכב וארוך. הכי טוב עד עכשיו. טוב, אולי לצד ה-2001.

משימה מס' 2:
מה יש לכם ביד חוץ מיראון?
איזה עוד יין מהיקב מעמיד לנו, חובבי היין, את המה-שמו?
מיליון בקבוקים - וכולם כמעט "יינות סופר"?
.
יראון 2006
אף פרחוני. הפעם החתונה היא בלי פטיט ורדו. היין מרוכז, סמיך, עשיר, יותר מאוזן מה-03, יותר פראי מה-05. פראי, זו המילה שחיפשתי. סיום ארוך, עדיין מעט טאני בסיום. יכול להישמר עוד זמן.
 
 

2005 - אחד מהשניים.

משימה מס' 3:
לייצר היררכיה ביינות. סדרות. מיתוג. אנחנו קצת מבולבלים.בעצם אולי לא? (ר' משימה 2).
.
יראון 2007
מעט יותר רך מה-06. מתוק, עשיר, רחב, חנפן, עמוס מדי.
בקיצור, זה רחוק מהסגנון שאני אוהב.
 
יראון 2008
בלנד בורדו נטול סירה. מבחינתי, חזרנו ליראון שאני מחפש ומכבד. האף המעניין ביותר מאז 2005, פרי נוכח ובשל, שוקולדי עם מעט תיבול ירקרק. מאוזן, מעט חריף אפילו – פחות אלגנטי מה-01 אבל אני אוהב את התוצאה. ואולי, עוד חצי עשור ה-2001 , ה-05 וזה יהיו בעלי אופי דומה? 
יש סבלנות.
 
יראון 2009
עוד דוגמא אלגנטית, אמנם מעט מתקתקה אבל המבנה טוב, לא בומבסטי מדי. נמתין בסבלנות שיגדל. מה שמביא אותנו ל...
 
משימה מס' 4:
הכי קשה לסוף.
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
האם הרי גליל רוצה להיות האח הקטן של יקבי רמת הגולן,
ולא להפריע יותר מדי למה שהאח הגדול עושה,
או שהוא רוצה לפרוש כנף, אפילו קטנה?
לייבסיטי - בניית אתרים