אוקטובר 2010


פסטיבל היין של חבל יואב יהודה חוגג בת מצווה. זמן מצויין ואולי אפילו הכרחי לסיכום קצר. נקווה שסיכומים ארוכים יותר יגיעו בבר מצווה. 

יש סוג של עייפות באוויר. יש תחושה של"גדולים" קצת נמאס לסחוב על הגב את החבר'ה הקטנים והפחות מסחריים, וייתכן שיש לכך אפילו סיבות טובות. ובכל זאת, התמונה הגדולה והחוויה השלמה מחייבות מגוון של יקבים וייננים שונים. צריך היררכיה והיא משרתת את כולם בסופו של דבר. חמשת-ששת היקבים הגדולים-מהוקצעים אינם מספיקים כדי לספר סיפור שלם של ארץ יין. אז בבקשה תגיעו כולכם, האזוריות חשובה לכולם, ואם כל שנה ינשרו 2-3 לא נגיע רחוק.

סדנת הפגמים הגדולה בארץ. לא טעמתי את כל היינות - הרשיתי לעצמי לדלג על רוב מה שאני מכיר, אבל חצי ממה שטעמתי היה פסול או על גבול הבלתי ראוי. נכון שחלק מהיינות הללו נלגם בשקיקה על ידי חלק מהאנשים, אבל גם הם ילמדו עוד שנה-שנתיים-שלוש שלא כל הבוטיק זהב. הזמנים בהם כל יקב זעיר יכול היה למכור כל דבר בכל מחיר - חלפו מהארץ. אם רוצים למתג את האזור תחת מטריית איכות כלשהי בנוסף למטריית המיקום הגיאוגרפי, אז יש עבודה רבה לעשות. אחרת - ר' סעיף 1.

מילה על המארח, מוטי מיקב טפרברג. שאפו גדול על החלום שקורם עור וגידים לנגד עינינו. בציר שלישי במה שהיה רק לפני שנתיים וחודשיים סוג של כלום. נכון, יש שיגידו שמתוך 4 מיליון הבקבוקים שהוא מייצר, 3 מיליון הם של תירוש. אולי, אבל גם מיליון בקבוקי יין ראויים ומוצלחים בשנה זה לא מעט. המחירים שפויים והגונים, והרמה בעלייה מתמדת.

התייר, כמו הצבא, צועד על קיבתו. עם כל הכבוד לאבו גוש, קשה לבנות עליה אזור יין. מישהו  - הכי גבוה שאפשר באזור - חייב לקחת את זה כפרוייקט עדיפות מקומית ולהביא יזמים שיתנו שרותי אוכל ברמה גבוהה יותר מאשר מזנון דרכים בתחנת דלק. לא חייבים מסעדות שף אזוריות - הקומרובסקי והקוינטנר מהגליל יגיעו גם הם, אם הם יחשבו שיש תיירים שמחפשים אותם.

בלטו. ציונים מסודרים לא יהיו הפעם, אבל כמה יינות בהחלט הרשימו במהלך הערב. רובם "שווים" 4 כוסות במדד על השולחן, סביב ה-90 במדד הפרקריסטי, 100% במדד תשומת הלב שלכם.
קסטל גרנד וין 2007 - בן זקן פרגן לארוע עד הסוף עם היין הכי גדול של היקב ובפורמט מגנום. עדיין גרנד וין בכל אספקט: אלגנטי, מורכב, מאוזן ובעיקר טעים.
פלם קב"ס רזרב 2007 - קברנה עשבוני, בעל חוט שדרה מוצק ושרירי, נפח מצוין ועוצמה מאופקת שלא גולשת אל מחוזות הגוזמה. מורכב, מעניין ומהנה לאללה.
עמק האלה סוביניון לבן 2009 - יוצא לשוק לקראת החורף...האף מאוד עשבוני, אבל  10% סמיון מעגלים ומרככים את הסוביניון החד והחומצי.
צרעה, נווה אילן לבן (שרדונה) 2009 - אף מינרלי, עץ מאוזן ומאוד ברקע, קלאסי ומענג.
טפרברג מריטאז' 2009 - בלנד בורדו לא בומבסטי ומאוד אלגנטי, אולי לא 4 כוסות אבל תמורה מדהימה למחיר (55 ש"ח).

בלטו בהיעדרם: קלו דה גת, לה טרה פרומסה (הבעלים הסתובבו דווקא, טעמו ונהנו, אבל יינותיהם לא היו), בן חנה.

הכי חשוב - לכל מטעימי, מציגי, יצרני ומשווקי היין.
אתם חיים בארץ חמה, כמעט מדברית.
היינות האדומים, העשירים, הכבדים והאלכוהוליים שלכם חייבים קרור.
30 מעלות לא עושים להם, לכם ולנו טוב.

שמפניירה פשוטה עולה 5 ש"ח,

שקית קרח עולה 10,

וצידנית כבר יש לכם בבית. 

די עם התירוצים האוויליים. הגשה בטמפרטורה נכונה היא מקצוענות בסיסית. אם אתם לא יודעים להגיש את היין שלכם, אתם כנראה גם לא יודעים לייצר אותו.

תודה על תשומת הלב, וסליחה שצעקתי. 





לוגו פסטיבל
   
לייבסיטי - בניית אתרים