Champagne Pierre Peters, Mesnil-sur-Oger, champagne, France


כמה שנים אחורה, רודולף פטרס קנה עוד כמה הקטר של שרדונה. היום יש לו מעט יותר שמפניה – סה"כ יש לו כבר 200 דונם – והמזל התחיל לחייך גם אלינו.
אחרי שבע שנים אני יכול להצהיר שמתפתחת אצלי נטייה לבלאן דה בלאן. בעיקר כיוון שזו דרך מופלאה להרגיש את הטרואר של שמפן, אבל לא רק. אחרי פטרס אני מחזר כבר כמה שנים, בעצם מהפעם הראשונה בה ביקרתי וטעמתי. "יהיה לי משהו בשבילך", הוא מילמל בפעם האחרונה, ואחרי חצי שנה הגיע רשימת ההקצאה. קצת. די קצת, גם עבור השוק הישראלי שלא רץ בטרוף אחרי שמפניה. שלחתי מייל מנומס לגברת פטרס ושאלתי אם אפשר יהיה לקבל מעט יותר מזה ומזה, אם יישאר. "לא יישאר, הכל מחולק מראש", היא עונה.

ומה במקרה שאחד הלקוחות יוותר על ההקצאה שלו?
"זה לא קורה".
.
רודולף יושב בכפר מניל סור אוז'ה, שכן קטן לסאלון האגדתית אותה היתה לי הזכות להביא לישראל כמה פעמים. אין לי כוונה להשוות בין השתיים, ובניגוד למקובל אני לא חושב שבית שאני מייצג הופך אותו אוטומטית טוב מאחרים. אומר רק זאת: פטרס הופך להיות למגדל הכי "לוהט" בשמפן, בטח אם מביאים בחשבון את המחירים. השמפניות שלו לא מגיעות למדף. יש לזה סיבות. סיבה אחת היא הטרואר המוצלח של מניל, ממנה מגיע שמפניית-יין הדגל של היקב, ה-Chetillons המרשימה. סיבה נוספת היא המשווק המעולה בארה"ב – סקורניק את ט'יס. סיבה שלישית ועיקרית לטעמי היא ההקפדה חסרת הפשרות של רודולף בכל מה שקשור לייצור השמפניה, החל מעבודת הכרם. רודולף בוצר יותר מאוחר מאביו, מה שנותן ליין תחושת מתקתקות קלילה – טעמנו כמה וכמה בצירים של ה"רזרב" הבסיסית וההבדל בהחלט קיים – ובמקביל הוא מוריד את הסוכר לרמות מהנמוכות שיש כיום באזור. נכון, יש לי לא מעט שמפניות בלאן דה בלאן בקטלוג, אבל אני מאוד גאה להציג עוד אחת. קשה לקרוא יהלום הכתר לאבן שמשובצת בקטלוג בו יש את ז'ימונה ולארמנדייה-ברנייה, ובכל זאת לא כל שנה מגיע לישראל כוכב בסדר גודל כזה.

 


Cuvee De Reserve Brut N.V.
פטרס מחזיק סוג של "סולרה": כל NV מבוסס על רוב של יין מהבציר הנוכחי, יחד עם כמות של יין בסיס מהבלנד הקודם, שהורכב גם הוא כמובן  באותה צורה. הבייס הוא מבציר 2010, שמציג פרופיל ארומטי מורכב ומעניין במיוחד. שילוב של פרחוניות לצד מינרליות, וכמעט ללא חמאתיות שאפיינה את הבלנד של 2009. "זמן על הפקק יעשה לו טוב", כתב לי רודולף.
עד שהבקבוקים הגיעו הזמן חלף. NV מרשים.

Rose For Albanne N.V.
אופי מיוחד בהשוואה לרוזה מהקוט. אולי בגלל שהצבע האדום מגיע דווקא מפינו מונייה? גם פה הבלנד מבוסס על בציר 2010, עם 20% מהבלנד הקודם ו 7-8 גרם סוכר לליטר. בשלות משגעת על האף, אבל הפה מאוד רזה אך מדוייק ואלגנטי, שונה מהכוח הכמעט ברוטלי של לארמנדייה ומהעידון של וילמאר, נניח. שונה במובן טעים.

Cuvee Speciale Les Chetillons 2006
לא פחות עוצמתי ודחוס מה-2002 האגדי. בשילוב עם האלגנטיות של 2004 מתקבלת שמפניה מרתקת ששווה להניח בצד לכמה שנים. האף מציע פרחוניות-מינרליות ואולי משהו מנטולי, והכל נמשך לתוך הטעם המסיים הארוך.
יצירת מופת? כנראה.




 
לייבסיטי - בניית אתרים