מאי 2013


1.
כנס היין הרביעי בראש פינה התמקד בנושא החם של "קיימות". אם להיצמד להגדרה של המרצה הראשונה, דר' ליאורה שאלתיאל-הרפז (להלן ש"א), קיימות היא "יכולת של תהליך להמשיך ולהתקיים ללא הפרעה". הדורות הבאים זכאים ליהנות גם הם ממשאבי הטבע, וחובתנו היא לשמור עליהם למענם. כך, חלקאות ברת קיימא שואפת לספק מזון תוך הימנעות מדילדול משאבים סביבתיים, שעלול לפגוע בזכות של ילדינו להנות מהם בתורם. חובבי יין, להבדיל אולי מייננים-כורמים-אגרונומים, הרגישו כי חלק מהנושאים והדברים עברו "מעל הראש". זו אינה ביקורת, מכיוון שכנס מקצועי פונה למקצוענים ונכנס לפרטים טכניים שעלולים לשעמם את ה"חובבים".
כך או כך, נרשמה נוכחות ראויה מצד אנשי היקבים המובילים, כמעט ללא יוצא מן הכלל. אנשי היקבים הקטנים מיעטו להגיע, וחבל, מכיוון שנראה כי דווקא הם היו יכולים ללמוד דבר או שניים.
 

2.
אבל אולי חלק מהאנשים לא באו כי הראש שלהם במקום אחר. "חקלאות ברת קיימא זה חשוב, אבל הבית נשרף ואולי כדאי לדבר על ניהול בר קיימא. האם יש מה לעשות כדי להציל את הענף מקריסה"?  חלק מהמשוחחים "שלא לפרוטוקול" טענו שהבועה על סף פיצוץ, אבל חלקם מספיק הגון להודות כי כבר חמש שנים ויותר הם לא מבינים איך הכל ממשיך כרגיל ואף יקב משמעותי לא מתמוטט, או לפחות מצמצם היקפים בצורה דרמטית. אז כנראה שזו מהות הענף: חוסר ידע של רוב הצרכנים, הסתמכות המשווקים על מיני הסכמים וקומבינות, ובעיקר שולי רווח צרים שמחייבים זהירות, וגוררים אווירה של נפילה מתקרבת.

3.
מעניין לעניין, שבועיים לפני הכנס התקיימה הרצאה מעניינת ביקב צרעה, שהשיקה לנושא וניתנה על ידי יפתח ספקטור. מה שהביא אותו להרצות את דבריו היתה הרצאה קודמת שניתנה ביקב ועסקה בחלקיקים היסודיים ובמסע לגילוי הבוזון המסתורי. ספקטור התקומם נגד ביזבוז הכסף, כדבריו, ונשא דברים שעיקרם עידוד בהקצאת משאבים על מנת לפתור את הבעיות האקוטיות לקיום חיים על כדור הארץ. את הבעיות הללו ניתן לתמצת במשפט קצר אחד – חוסר קיימות. ספקטור טוען כי כבר עתה מתמוטטים אזורים שלמים והופכים בלתי אפשריים לחיים. ממילא, הוא אומר, רצועת החיים על פני כדור הארץ היא מאוד צרה, משיקה לימים הגדולים פחות או יותר, והיא שברירית למדי. אם לא נשמור עליה, טוב, לילדים שלנו יהיה קשה בהרבה. העניין הוא שנדרש פה מאמץ גלובלי, לוקליות לבדה לא תפתור את הבעיות הללו בטווח הארוך.

4.
נחזור לרגע לד"ר ש"א, שהרצאתה שימשה כמבוא וסוג של "יישור קו" בנושא הקיימות. היא תיארה בכישרון ובדרמטיות את כל החוליים של החקלאות הקלאסית, את ההרס שהיא מותירה אחריה ואת חוסר היכולת לקיים משטר כזה לזמן ארוך. גם אם מיד אחר כך היא תיארה כיצד נראית חקלאות בת קיימא מודרנית, מאזינים בלתי מעורבים הבינו כי ישראל היא כמעט מדינת עולם שלישי בהתייחסותה לחקלאות זו. אחר כך הגיעה הרצאתו המרתקת בפשטותה של גבי סדן מיקב "כרם שבו", בה הוא תאר את הפרקטיקות הנהוגות אצלו, בחלקת האלוהים הקטנה במרום הגליל העליון. הפער בין החקלאות הפרימיטיבית שתיארה ד"ר ש"א לבין זו הרגישה והמתחשבת של גבי נראה מחריד ואף מקומם.






5.
"חוסר האיזון הזה קצת הפריע לי. אני אומרת לך באחריות: חקלאות גפן היין בישראל רחוקה שנות אור מהמצב של החקלאות הקלאסית שתיארה גב' ש"א". הדוברת היא האגרונומית הכי מוכרת בשטח, מיכל אקרמן מיקב תבור. גם אם ישראל רחוקה שנות אור מניו זילנד, שם רוב מוחלט של החקלאות היא בת קיימא, אנחנו לא בדיוק חסרי מודעות לעניין. "אין הגדרה אחת מוסכמת לחקלאות בת קיימא, ולכן זו בראש ובראשונה תפיסת חיים, שמיושמת ברמות שונות ברוב שטחי הכרמים בישראל".
אגרונום הוא יצור חדש יחסית בנוף היין הישראלי. עד לפני עשור ומחצה היה קשה למצוא יותר חמישה כאלה בכל ישראל, כיום רק ביקבי כרמל מועסק מספר דומה, כנ"ל ברמת הגולן, ביקב ברקן יש שלושה, יש גם כמה יועצים עצמאיים דוגמת בני סורקין הזכור לטוב מהגולן. אגרונום הוא בעצם החולייה המקשרת בין הכורם ליינן. היינן יודע מה הוא רוצה לקבל, הכורם צריך לדעת איך לתת לו את זה, והאגרונום צריך להבין מספיק בשני התחומים כדי להוריד את התיאוריה אל קרקע המציאות, או יותר נכון לקרקע הכרם. מיכל מסכימה עם האמור. "יתרה מזו. אף יקב גדול לא יעז לתת לחקלאי לנהל כרם ללא פיקוח של אגרונום, ובדיוק מהסיבה הזו – כדי לקבל מהכרם בדיוק מה שרוצים". והאגרונומים הללו, שיהיה ברור, חיים את ההוויה בת הקיימא, מודעים למה שקורה, וכבר מזמן הפנימו את הצורך לקיים מאזן אקולוגי מוצלח בין הכרם לסביבה. האם תמיד דעתם נשמעת ומיושמת? זה כבר לא תלוי רק בהם. "אבל הכי חשוב", מסכמת אקרמן, "זה להבין כי המאמץ נעשה משתי סיבות עיקריות, אפילו שלוש. הראשונה היא האמונה שאי אפשר רק לקחת, צריך גם לתת. השנייה היא כי כלכלית עדיף להשקיע בשימור ולא בשיקום. אבל הכי חשוב – אין לנו ספק כי זה מייצר יין טוב יותר".

6.
אז אם הכל ידוע, בשביל מה צריך כנס יין שכזה?
איתי להט, הרוח החיה מאחורי ארבעת הכנסים (עד כה), מסביר:
"אוי ואבוי אם אגרונומית כמו מיכל לא תדע את הדברים הללו. אבל זה בדיוק העניין: העיקרון החשוב הוא, שאנשי המקצוע מתכנסים ליום מרוכז בנושא רלוונטי וחשוב. אחד יודע על בוריו נושא אחד, שני שולט בנושא אחר, אבל ההרצאות מספקות מבט רחב על היבטים שונים של נושא נבחר וחשוב, עושים סדר ומציגים ידע עדכני שקיים בתעשיה המקומית, באקדמיה ובחו"ל. ייננים וכורמים מקצועיים ומעודכנים, אבל תמיד אפשר ללמוד עוד משהו, לראות תמונה כוללת ולהחליף רעיונות עם קולגות ביום המוקדש כולו לנושא אחד".
הבעייה אחרת, וסליחה מראש ממי שנעלב. דווקא הפחות מעודכנים הפגינו נוכחות דלה והם לא מנצלים את ההזדמנות ללמוד, לשמוע ולהתחכך. אבל זה בסדר – אותם אנשים ממילא לא קוראים חומר באינטרנט אז הסיכוי שהם יעיינו דווקא באתר הזה – קלוש. לפעמים נראה לי כי זו תמצית הישראליות, בדיוק כמו המעשיה הידועה על השפן ועוגת הגזר: להתלונן שמשהו חסר, אבל לעקם אף אנין מול מה שבכל זאת יש. אבל בואו נמשיך להתמקד בדברים הטובים, כי הרי כמעט כל היקבים המסחריים והרציניים הופיעו, החומר בכללותו היה מעניין והאווירה – מקצועית ומפרגנת.


 


איתי להט, התמונה מתוך אתר המכללה האקדמית בתל חי.


7.
IPM הוא מונח שעבר כחוט השני בכמה הרצאות. אלו הם ראשי תיבות של Integrated pest management. אפשר להביא את ההגדרה הפורמלית המאוד טכנית וארוכה, ואפשר לספר כי הרעיון הוא לשלב בין הדברה כימית-מסורתית עם הדברה ביולוגית מתקדמת. כמובן שהרעיון הוא לצמצם את הכימיה המסורתית תוך שמירת כדאיות כלכלית, והכל תוך התחשבות בסביבה. אני מספר למיכל ולאורן סלע, מנכ"ל יקב תבור, על ביקור שערכתי לפני שבועיים בכרם המרשים שלהם באלות, כרם שנבנה בצמוד לשמורת טבע מקסימה והפך להיות לאחד מכרמי הדגל של היקב הגדל. אני מספר להם על הצבאים שראינו רצים לאורך הגדר, ועל דיה ענקית שהמריאה מטר לפני מכסה המנוע של הג'יפ שלנו, והציגה לנו מופע ריחוף מדהים משך דקות ארוכות.
העיניים של שניהם נדלקות באש. "זה בדיוק המקום בו אנו מיישמים את התפישות האקולוגיות שלנו בצורה הכי קיצונית. לפני שנה חברנו לחברה להגנת הטבע, כדי לשמר יחד את המגוון האקולוגי המדהים שיש בסביבה הזו. זו חוכמה קטנה מאוד להרעיל מכרסמים, שטריפתם תהרוג מאוחר יותר את הדיה המרהיבה שראית. המגוון שומר על הטבע, ואנחנו חייבים לשמור על המגוון. לכן, בין היתר, בנינו תיבות קינון, נטענו עצים בכל ההיקף של הכרם, עודדנו גידולי כיסוי בין שורות הגפנים. תבוא עוד שנתיים ותראה מה יהיה פה".
כדוגמא מרתקת מביאה מיכל את הדברת הציקדות, שיכולות למצוץ בתאווה שורות שלמות של עלי גפן, ולהעביר את מחלת הפיטופלזמה שמחסלת בין היתר כרמים שלמים של שרדונה. "למדנו כי ציקדה תעדיף תמיד להתנחל על שיח שנקרא "שיח אברהם" מאשר על הכרם הכי טעים בעולם. השנה, פעם ראשונה, הבאנו עגלות מלאות בעציצים עם השיח הזה, שמושך אליו את כל אוכלוסיית הציקדות של הכרם, ומשאיר אותו נקי לחלוטין מהן. אחרי הרבייה וההטלה אנחנו ניקח את השיחים למקום רחוק, ושם הם יישרפו יחד עם המזיקים". כמה ימים אחר כך אני מבקר בכרם שורש של יקב צרעה, ורואה רשתות שעוטפות את שורות גפני הסירה. "בשנת 2006 שועלים חיסלו דווקא את ענבי הסירה. 80% מהם כורסמו על ידיהם, ולא ברור לנו למה דווקא סירה ולא קברנה. אפשר לחשמל גדר היקפית, אפשר להרעיל (לא ממש חוקי), ואפשר פשוט לכסות את הפרי ולאותת לשועלים ללכת לחפש פרנסה במקום אחר". הם הלכו, ובינתיים לא חזרו. אם תרצו, זה IPM  על רגל אחת.

 

8.
כוכב הכנס היה ד"ר Jamie Goode, עיתונאי ובלוגר בריטי, שנשא שתי הרצאות. ג'יימי הוא דוגמא ל-Self made man בעולם כתיבת היין – אדם חסר השכלה פורמלית ביין, אבל דוקטור לביולוגיה של הצמח שהתחיל לכתוב בכישרון ובכמות יוצאות דופן, וכיום הוא אחד מחמישה-שישה אנגלים בודדים שחיים מכתיבה והרצאות יין בלבד.
ההרצאה הראשונה שלו חתמה את החלק הראשון של היום, וחידדה את היתרונות הגלומים בחקלאות בת קיימא. תאמינו או לא, ג'יימי שהה בישראל  פחות מ-60 שעות בלבד, ואת תל אביב הוא ראה דרך החלון מכביש 6, בדרך צפונה. "ממה שראיתי אצלכם", הוא אומר לי, "אין לישראל מה להתבייש בחקלאות שלה, ככל שאמורים הדברים בגפן היין. אפילו להיפך". נכון, הוא היה ברמת הגולן, מעצמת היי טק עולמית במונחי גידול גפן, אבל ממה שאני מכיר, חלק גדול מהיקבים נוקט באסטרטגיות שימור כרם דומות.

9.
ההרצאה השנייה של ג'יימי עסקה במה שנראה כאחד הנושאים החביבים עליו – Authentic wines. בשנת 2011 ראה אור ספרו שנושא שם זהה, וההרצאה מביאה את רעיונותיו בתמציתיות בהירה. "אנחנו אוהבים יין בגלל שהוא מעניין, והוא מעניין בזכות השונות שהוא יכול להציע", אומר ג'יימי. מה שאחראי לשוני הוא טעמים שונים וטרוארים שונים. "אבל טרואר הוא דבר שביר, וקל לאבד את הייחוד שהוא יכול להציע. זה יכול לקרות בגלל יבולים גבוהים, זנים לא מתאימים, בשלות גבוהה מדי, ועבודת יקב לא טובה שיכולה להתבטא בברט, חימצון וכמובן משטר חביות אגרסיבי".
בהמשך דיבר ג'יימי על האופנה של "יינות טבעיים", שמיוצרים בטכניקות של התערבות מינימלית בהליך הייצור. לטעמו, גם במעוז הטהרנות הזה עלולה להתגלות בעייתיות שתעוות את התוצאה. בעיקר חושש ג'יימי מהנישתיות של התנועה שמנפה לצד יינות מסחריים ומשעממים גם אינספור יינות מעניינים שאינם "טבעיים". לפיכך הוא מציע מונח שייקרא "יין אותנטי", שבעיקר נשפטים בדרך בה הם מציעים עניין ותחושת המקום ממנו הם באו, ופחות חשובה דרך ייצורם. נראה לי כי הגדרה כזו מתארת עבור רבים מאיתנו את הקסם החמקמק שיש בעולם היין, ולי זה התחבר בצורה מיידית ונפלאה לאחת מכתבות הפרידה שלי מעל השולחן, שנושאה היה אנשי הדור החדש ביין הישראלי. לפתע זה הפך ברור מדוע ייננים כמו ערן פיק, אורי חץ, גבי סדן, יעקב אוריה ואפילו איתי להט עצמו, מעניינים אותי כרגע יותר מאחרים: הם מנסים לעשות יין שישקף משהו שאינו רק סיפוק טעם הקהל, אלא שיציג גם סוג של "אני מאמין" פרטי.


       
                               דר' ג'יימי גוד בהרצאה - התמונה באדיבות הרשות לפיתוח הגליל.
 

10.
קצת מאכזב שג'יימי טעם כמעט אך ורק יינות גליליים. הזמן הקצר ומיקום הכינוס הכתיבו את זה, מן הסתם, כולל סיור בן כמה שעות בפסטיבל היין של ראש פינה, שהתגלה כאחד מארועי היין המקסימים ומענגים שפגשתי בישראל. שאטו גולן עם ה"גשם" והסירה בלטו בצמרת הציונים, לצדם צמד יינות של כרם שבו. גם צרעה צויינו לשבח, עם הערה על הסגנון ה"מהודק והמקסים", וכמובן המרלו של אורטל שזכה למחמאות מלוא החופן.
התגלית הפרטית שלי היתה התווית החדשה לגמרי של כישור לבן, יקב שעורך הופעת בכורה משכנעת, עם בלנד  שלא השאיר אפילו את ג'יימי אדיש, וגם את מי שיטעם ממנו בעתיד המאוד קרוב.
מהזווית הצנועה שלי התענגתי לגלות את הרוסאן 2012 האקספרסיבי של יקב תבור (סדרת אדמה, 49 ₪), שחייב להפוך לתגלית של הקיץ, ואת הלאטור נטופה של דומיין נטופה – לא כל יינות היקב מדברים אלי, אבל זה, בלנד של סירה ומורבדר, עושה עבודה מצויינת.












































לייבסיטי - בניית אתרים