30 ליולי 2006
טעמו: שרגא, חיים, אהוד, דוד, אריה, שיר, אבנר ואני

האם יינות ישראליים יודעים להתבגר בכבוד? למעט נקודות אור פה ושם, התשובה שלי היא "לא". שני יינות שהוגנבו לטעימה הקברנה השנתית שאנו עורכים ב"על השולחן" לא היכו את התיאוריה, אבל השאירו חור יפה בארנק.

מרגלית קברנה סוביניון 2001 לוט 37 (עלה 200 ₪)
לא, היקב לא שלח את היין, ובהשוואה ליין "הרגיל" די ברור למה. היין האמור שהה שנה נוספת בחבית, ביקבוק מיוחד לאנשי "דרך היין". פרי שחור, המון גרפיט וחידוד של עיפרון. בפה היין מרגיש רך, אפילו רך מדי, נגיש, חמיצות מאוזנת, החבית משתלטת על הפרי. היין לשתייה מיידית, ולפי התוצאות, די ברור מדוע הניסוי לא נמשך בשנת הבציר 2002. לשתות מהר, ובלי ציפיות.
ציון: 84


קסטל גרנד וין 1995 (הבציר הנוכחי עולה כ-185 ₪).
זומבי (מת-חי) ישראלי. האף דווקא מרתק: פרי שחור ואדום, מעט טחב ועור ישן, גווני ירוק – אף של בורדו בוגר. החוכמה ביינות כאלו היא שהם יתנו משהו בפה – וכאן, משהו אולי יש, אבל לבטח לא הרבה. אחיזה חלשה, חלול משהו, לא מת לגמרי – אבל הרבה מעבר לשיא. אפשר לתת מתנה למישהו ששותה תוויות, לא יין.
ציון: אין

לייבסיטי - בניית אתרים