במונו: אסף פז סיים היום את עבודתו ביקבי בנימינה, אחרי 7 שנים.
מלך הריזלינג הישראלי, מבחינתנו זה כבוד גדול, יוצא לדרך חדשה,
אחרי שהוא וששון בן אהרון (פלוס עבודת כרם מצויינת, כנראה),
לקחו את בנימינה למקום גבוה בהרבה ממה שקיבלו אותו.
מה זה אומר לגבי יקבי בנימינה?
לא שאלתי. אפשר רק לקוות שזה תהליך ריענון טבעי של אדם שמיצה סבב מוצלח בתפקיד, ורוצה ללכת לפוזיציה אחרת, אולי של מס' 1 ביקב אחר. אולי לא.
סיכומים ננסה בפעם אחרת,
בינתיים נאחל מכל הלב הצלחה למר א.פ. ,
ו....... נחכה שהמונו יהפוך לסטריאו. ממש ממש בקרוב.
תציץ ותראה - עוד שנה נגלה שאבי פלדשטיין בכלל לא עבד בסגל, והוא היה כיסוי למישהו אחר שעשה שם את היינות.
הנה, יש סקופ - הלא מסונן 2008 בכלל לא היה מעשה ידיו.
מה כבר יכול לקרות לכתב יין?
בקבוק יין מנופץ, ארגז שנוחת על הרגל, קילקול קיבה מעודף בשר.
או, להיקשר ליקב או יינן ולפתח יחסים אישיים שחורגים מעבר להערכה מקצועית נטו.
שבוע פלוס שביליתי בזמנו עם יעקב אוריה בחבל שמפן, גרם לסוג של תאונת עבודה כזו. ייתכן וכבר היה לי קשה לשפוט את עבודתו בצורה נטולת פניות לגמרי. למרות זאת, אני מרגיש שלא הגזמתי, ואם כן אז דווקא לחומרה ולא לקולא. קצת כאב לי לראות את יקב אסיף נאסף אל אבותיו, יחד עם אוריה שמחתי לראות את יקב מדבר מגיח משרידיו כאותו עוף חול אגדתי. האזנתי מרותק לתובנותיו של יעקב על יין, על תרבות, על הקשר בין הלכה לתרבות וליין. בעיקר אהבתי את הדרך הנועזת של היקב, עניין לא פשוט בארץ נטולת מסורת יין אמיתית.
אולי הקו היה קיצוני מדי, לדעת משקיעי היקב, אולי זו סיבה אחרת - אבל יעקב עזב את יקב מדבר בערב פרשת בלק. יהודים אוהבים לקשר כל דבר לפרשת השבוע - בפרשה זו מסופר על בלעם שעמד איתן מול פיתויים חומריים שהוצעו לו כדי לבגוד באמונתו, והוא סרב. פיתוי גדול יהיה להשליך את הסיפור על יעקב אוריה מהמדבר - אבל זה רק דמיון פרוע של אדם עייף בערב שבת.
יעקב, שיהיה בהצלחה. מגיע, לך, מגיע לנו.
באהבה, Fat-Guy.
לא ידעתי על ההתפתחות האחרונה. וואללה הפתעה.
מבלי להצטרך לגילוי נאות מהסוג הנ"ל, אני מכיר ומוקיר את יעקב מפועלו המבורך ב-אסיף וב-מדבר.
יינות עם אופי, יינות עם טעם ויינן שאהבתי להתבונן בהתפתחותו ומקווה שיהיה לכך המשך.
אגב, שנים ארוכות טוען גדול מבקרי היין הישראלי (מיל.) כי הסיבה שהציבור אוהב גוורץ היא כי הוא יכול לזהות בקלות את ריחות מטהרי האוויר שיש ליין הזה (ליצ'י משומר ומי וורדים של בית שימוש ציבורי במזרח ירושלים).
אז גם ללואב מותר לאהוב את זיהוי המוקה (מוקה? וואט דה פאק? מי אוהב מוקה ביין שלו?)
במחקר חצי מדעי שערכתי,
עולה כי ישנם כמה מכנים משותפים בין כמה יקבים שנחשבים מס' 1 באזור או בארץ שלהם.
1) היקבים מייצרים עד 100,000 בק'.
2) יש להם מפיץ חיצוני.
3) היינן שלהם הוא MW בפועל או בתהליך.
4) היינן שלהם מתעסק באינספור זוטות אינטרנטיות במקום לעשות יין (כיוון שהטרואר עושה את היין שלהם).
אם תמצא לי משהו חשוב מזה באינטרנט אודה לך
דרך אגב, אני רק קראתי את הפוסט של הבלוגר. היה מישהו (בלוגר יין) שאשכרה עשה סטטיסטיקה על הביקורות של ויין ספקטטור, כלומר הוא היה צריך לפתוח ולעיין במגזין המגוחך הזה
1) שהיין היה ישן ופתאום התעורר (אבל זה תרוץ של בורגון, לא של ספרד)
2) שהמשגיח התבלבל ושם תווית לא נכונה על הדוגמאות (אבל זה תרוץ של ישראל)
3) שהכתב התבלבל בין באג לדג.
שקלטתי את זה מיד, אבל עדיין הצחיקה אותה הכותרת, והעובדה שזה פורסם בכמה אתרים, כולל winebusuiness.com
ועם כל זה שזאת ידיעה מפוברקת, אני בהחלט יכול לדמיין לעצמי את השוודים מחזירים משלוח כי היין יותר טוב ממה שזכרו...
הטעימה הייתה מוצלחת. תשעה יינות ועוד לבן מ 2005 (8 בלבן זה יותר או פחות מ 10 באדום?)
כתבתי בפייס וגם עמוס רביד כתב בבקבוק.
קאיומי 2003 שלא הגיע לטעימה נפתח אתמול ביחד עם אחיו מ 2004 ו 2005.
שוב דיווח קצר שלי בפייס ושל עמוס בבקבוק.
כדי להתרשם טוב יותר מה קורה ליין ישראלי בטווח של שש עד עשר שנים, אמשיך בטעימות אילו של מיני אורך.
זו דרך מצויינת לדלל את המלאים בהנאה
טוב, לא ממש ברצינות,
אבל היום יושק האתר החדש של גאלוני לציבור.
כמובן ששום דבר טוב לא מגיע בחינם......
120$ לשנה יעלה התענוג, וגאלוני מצטרף לשורה ארוכה של מבקרי יין שדורשים ומקבלים כסף עבור ציונים
(פרקר, רובינסון, בורגהאונד, שמפן.נט ועוד ועוד).
האם יש תקווה למודל דומה בשוק הזעיר של ישראל?
הקהל לא ישלם, אני מניח, אבל אולי ליקבים יהיה כדאי שיגיע מישהו רציני שיעשה פה סדר.
ועוד דבר מעניין.
אתר רוברט פרקר התחיל להציע מנוי פרמיום ל"טרייד".
200$ במקום 100$ תמורת היכולת להדפיס שלטוני מדף ישירות מהאתר,
ולהשתמש בציונים ובביקורות של האתר-מותג.
למקרא ההסכם אותו מציע האתר למנויים המסחריים עולה השאלה אם מישהו מתכוון לתקוף את אלו שיצטטו את הביקורות מבלי לשלם. פרקר הופך לסימן רשום ולמותג, בקיצור, ומעניין לראות לאן זה יתפתח.
ושלישית - כן, כפי שבטח מישהו שם לב, גאלוני לוקח יותר כסף מפרקר על פחות ציונים.
(הערה: הסקר נערך בקרב משווקי ציוד וחומרים לתעשיית היין)
לדעתי זה לא מעניין באמת אף אחד, כיוון שאם אין כאן מהלך גורף לכלל התעשייה אין אפשרות למצוא בסיס ייחוס.
כך, זה נראה כמעט טריוויאלי. הרי הצרכן הממוצע לא מעלה על דעתו כמה דברים אפשר להוסיף ליין.
אחרי חודש שאני שופך פה מיני דברים, שלא היית רוצה להתקרב אליהם בלי ציוד אב"כ מלא, לתוך היין... לא יודע אם זה מעניין, אבל זה בטח היה משנה לכמה חובבי יין את התפיסה הרומנטית של מיץ הענבים המקולקל הזה...
יינן אחד סיפר שלי שמישהו התקשר אליו ליקב ושאל אותו לגבי הטעמים של דובדבן שמוזכרים על התווית האחורית של אחד היינות שהוא מייצר: "האם הדובדבנים שהוסיפו כשרים?"
לפני שבוע ביקרתי באחד היקבים הקטנים והיותר אירופאים (סנובים) במרלבורו.
זוג יפנים הטריד את הסומלייה הגרמני בחדר הטעימות בכל מיני שאלות מצחיקות. הבחור התמודד יחסית יפה, עד שהם שאלו אותו למה היקב בוחר להוסיף דווקא 14% אלכוהול ליין...
לפעמים חייבים לחרוג ממנהגים.
למרות שלא יכולתי לגמרי להחזיק את עצמי, והשקעתי בכמה קרטונים 5 ליטר של אנטרה דו מר.
אתה יודע, למקרה שהמשבר פה יחריף, זה הכרטיס יציאה שלי...
בראיה לאחור ברור עכשיו שלא היה שווה להשקיע בקנייה מוקדמת.
מי שקנה את היינות בשביל לשתות אותם עוד כמה עשרות שנים עשה בשכל. איתם אין לי בעיה.
גם מי שקנה בשביל למכור עוד כמה עשרות שנים ירויח ובגדול לבסוף. איתם יש לי קצת בעיה, אבל זה חלק מהשמחק.
היחידים שהפסידו, וכפי שבטח הבנתם אני שמח שהם הפסידו, הם אלו שקנו מוקדם בשביל למכור מוקדם ולעשות קופה.
מעניין מה יקרה עם 2010.
בינתיים בבורגונדי מחירים של בציר 2011 עלו בממוצע של 10% מ-2010.
עברתי לשתות אדומים סיציליינים וצפון מערב ספרדיים. וניו זילנדים כמובן.
חלק מהטירוף מקורו בעובדה פשוטה:
בורגון איבדה בשלוש שנים בציר שלם (!) מבחינת כמויות.
תוסיף לזה הייפ מטורף ותקבל מחירים של 20 יורו לבורגון וילאז' במחירי שער היקב.
מטורף.
בורדו - אני אישת דווקא קניתי משהו שמרוויח טפה, אבל כללית זה היה בציר חרא לספקולנטים,
וטוב שכך.
אז מה לשתות באמת?
התשובה שלי תינתן, אני מאמין, עוד שבועיים.
אתן לך כמה שמות שבתור Somm תוכל לפנק את לקוחותיך.
בגליון 206 שלו מסוף אפריל 2013 חושף רוברט פרקר את ציוניו על בורדו 2012,
ובונוס קטן - כיסוי של כמה יינות ישראליים ספורדיים.
בורדו?
השנה זה הלך אחרת. רוב היקבים הוציאו את מחירי ה-en Primeur שלהם לפני ציוניו של הגורו. בחלק מהמיקרים היתה ירידה של 30% ממחירי 2011 הלא-כל-כך-מוצלחת (מרגו ומוטון למשל), כאשר שאטו לאטור בכלל לא מוכר יותר יינות בשיטת המכירה הזו. יש תחושה מסויימת כי היקבים מנסים לנתק את מחיריהם מציוני פרקר.
האם זו סופה של תקופה, או שהחזירים פשוט הלכו לישון מעט?
אינדיקציה מעניינת יהיו המחירים של היקבים שהצליחו לקבל ציונים טובים מפרקר. אין יותר מדי כאלה, האמת, אבל יהיה מעניין לראות. אגב, דיברנו פה החודש על שאטו Figeac המצויין, שלקח את מישל רולאן כדי לנסות לתקוף את ההיררכיה ולקבל מעמד של גרנד קרו קלאסה A, הכי גבוה שיש מסט. אמיליון.
יודעים שם למה וכמה שה שווה. הנה, שני המצטרפים החדשים למועדון היוקרתי, Pavie וגם Angelus, לא הורידו מחירים. להיפך. המחירים שלהם עלו בכ-30%. לא בגלל הצלחה, בגלל סטטוס.
ציונים?
יין הבציר יהיה כנראה הו בריון, עם 98-100, צמוד אליו השכן מהמיסיון עם +96-98.
אגליס קלינה נושק למאה, מוטון 95-97 ופטרוס גם הוא בצמרת הגבוהה.
שימו לב ליקבים כמו רוזאן סגלה, עם ציון של 95 ומחיר של 60$ ביציאה הם יכולים להפתיע ולתת תמורה טובה. אבל בסך הכל זה בציר "ירוק" למדי, לא תמיד בשל ולא בהכרח אחיד.
בונוס - ישראל.
במצעד המרוויחים של אפריל נמצא את פלאם הלבן עם 91 נקודות ומחיר של 39$ בארה"ב. אצלנו יותר זול!
השרדונה של קלו דה גת גם הוא עם ציון זהה, ואחריו יש כמה ציוני 90 (קלו דה גת איילון, בנימינה חושן, קריניאן של רקנאטי וההפתעה מבחינתי - טוליפ לבן).
בצד של המאוכזבים?
אני לא מבין איך השתרבב לטעימה רקנאטי רזרב מרלו 2004. מי הכניס את זה לשם? עוד בתחתית הדירוג נמצא את יקבי חברון ודומיין ונטורה, ויותר מדי יינות עם ציוני 85, שיוצרים רושם של תעשייה חמודה אבל לא ממש מצטיינת. כבר אמרתי את דעתי - בחלק מהמיקרים מדובר על סוג של דעה קדומה, בחלק - לא בהכרח. אגב, יינות כרמל ורמת הגולן נעדרים הפעם מהרשימות. אני מניח שהם לא שלחו יין הפעם.
בעוד אנחנו מתרפקים על כל 90+ שיין מקבל ובטוחים שכל העולם נפעם, הרושם הכללי מטעימות כאלו, עם כל הוונטורה והחברון, הוא של תעשייה מאוד בינונית ולא איזה משהו שיגרום לחובב היין לצאת ולחקור את ישראל.
אני מסכים שקיימת התלהבות יתר מציון זה או אחר של מרק סקוויר (ככל הנראה יהודי חם ולבבי) לגבי יינות ישראל.
הכחול-לבן נחמד
אבל
כשבוחנים רק ציונים אפשר למצוא מאות אם לא אלפים של יינות בעולם עם ציונים דומים ובמחירים מאד סבירים.
דוגמה בשליפה (סגנון הטעם שלי): קנטמרל 2010 (185 ש"ח במכירה עתידית) קיבל ציון 94+ פרקר (האמיתי, זה שגר במונקטון). גם שאר מבקרי היין (אמריקאים, בריטים וצרפתים) התלהבו.
אני חושב שאלדד התכוון הפוך. כלומר ציון חסר לחלק מהיינות. סלפ הייטינג ג'ו אומרים באנגלית :)
בכל מקרה אם כבר בעניין של ציונים, אפשר לתכנן טעימה "טועמת ציונים"
לקחת מספר יינות עם ציונים שונים (למשל 95 ו 88) ולתקף אותה עם פאנל טועמים.
חושב שיהיו הפתעות.
הו בריון ולה מיסיון שציינת בראש רשימת המועמדים ליין הבציר הם שניהם יינות לבנים .
בכלל, הגדה השמאלית (גדת הקברנה) אליבא דה פרקר הוציאה יינות בינוניים.
הו בריון ולה מיסיון האדומים קיבלו ציונים : 93-95 , 91-94 בהתאמה.
השנה מככבים ברשימה יינות פומרול (כנראה האזור המוצלח ביותר בשנת הבציר המאתגרת הזו) עם ייצוג נאה של יינות מואקס (פטרוס, טרוטנואה, הוסאנה, לאפלר פטרוס). היינות הללו מגיעים לארץ כל שנה.
מעניין מה יקרה. אני משער שאיכות הבציר הנמוכה ברובה, מחיריו הגבוהים (עדיין) והפופולאריות היורדת של בורדו ישפיעו על המבחר והכמויות שיגיעו לארץ.
הכותרת שפרקר נתן לדיווח שלו על בציר 2012 הייתה : Train Wreck Coming ?
כותרת מעניינת.
"...אני משער שאיכות הבציר הנמוכה ברובה, מחיריו הגבוהים (עדיין) והפופולאריות היורדת של בורדו ישפיעו על המבחר והכמויות שיגיעו לארץ." - מילא מה שיגיע ארצה, אבל האם זה לא הופך את הבציר לחסר את ההייפ הנלווה לבציר "גדול", ולכן אנשים יימנעו מרכישת היינות?
אני לא מתכוון לאלה שתמיד יקחו בורדו, ועוד בעתידי (מה שלא בהכרח כדאי כלכלית).
בכלל, נראה לי שיותר ויותר, ואני ביניהם, מעדיפים יין מבציר היסטורי, שהוכיח עצמו ובד"כ מחירו יהיה נמוך משמעותית מבצירים עכשוויים, שלא לדבר על נגישותו לצריכה מיידית.
