קודם כל, התמצית של ההיסטוריה של האזור מסוכמת בצורה מעולה לעניות דעתי
התחלתי לכתוב משהו כזה בעצמי ופרשתי באמצע

כמה דברים שאני חולק עליהם

בניגוד למקומות אחרים (ריוחה?) מסורתי לא חייב להיות מטונף. כלומר, לא כל מי שלא מתלהב מבאריק לא יודע לשמור על הניקיון. ראיתי בוטי חדשות ומצוחצחות, ובכלל, ביקרנו בשילוב של יקבים מודרניסטיים (גאיה, אלטארה) עם מסורתיים ורובם המוחלט היה נקי מאוד (להוציא אולי פרנצסקו רינלדי). דוגמה בתמונה מאליו גראסו (משתמש גם בבאריק אבל לא בטוח שהייתי קורא לו מודרניסט) אפשר גם לקבל הצצה על הרצפה הנקיה.

דולצ'טו; וואלה, שישאר באיטליה. בקונטקסט המקומי זה יין לארוחת הצהריים (או אפרטיף שלה) שיהיה קל, פשוט ומוכן לשתיה. בשביל יין קראף ב-4-8 יורו הוא כיף גדול, אבל אחרי פערי יבוא לשלם 100 שקל על יין כזה - לא תודה. אולי לא טעמתי דולצ'טו "גדול", ואני גם לא חושב שמישהו גוזר קופון גדול מידי בדרך, אבל לא טעמתי דולצ'טו מעניין מספיק בשביל מחיר תלת ספרתי בשקלים. אפילו הייתי מגזים ואומר שאם הוא יוצא מורכב או עמוק זו טעות בייצור שמפספסת את הרעיון... (לא ברצינות)

שני היורוסנט שלי

הוסף תגובה

1) תודה.

2) בתקופות שזה היה מטונף - וזה היה - עוד לא נולדת, וכנראה שההורים שלך אפילו לא נפגשו.
(שנות ה-70 נניח).

3) מסכים איתך שדולצ'טו זה המים של האזור, מה ששותים שצמאים. אגב, אני מניח שהפיימונטזים חתומים על ההגדרה הזו. ובכל זאת, זה היה טיפה אחרת, טיפה יותר "מושקע", אולי בגלל טעמי העץ.

4) אחת הבעיות הקשות של התעשיה שלנו זה המכס הגבוה על יינות "קטנים". ככה, אין לנו בישראל יינות ממש זולים כמו באירופה, וחבל, כי כל הפירמידה נדפקת.

הוסף תגובה

אולי לא זולים כמו באירופה, אבל מונטס הסדרה הפשוטה עם 3 ב-100 ומנגד אצל הכרם אאודה קאפ במחיר דומה, ואם בוחרים את המלבק ואת הפינוטאז' (בהתאמה) אפילו מקבלים אופי, שזה הרבה יותר ממה שהייתי מצפה במחיר הזה

לגבי שנות השבעים, אני משער שהרבה יקבים מחוץ לקליפורניה היו מטונפים באותם ימים

הוסף תגובה

לא נמאס לי להזכיר.
באנגליה, 90 ומשהו אחוזים מהשוק הם מכירות של יין שמחירו עד 5 פאונד.
אז נכון שיש מציאות ב-33 ש"ח, אבל הן ספוראדיות.

לגבי הטינופת - אין ספק שכך היה, אבל מישהו היה צריך לנקות את זה, והצעירים של פיימונט עשו את זה, בין היתר על ידי טיהור והחלפת חביות מזוהמות.

הוסף תגובה

חשבתי למזוג בכוסות בשביל הגיוון, ואז חישבתי, ואמרתי שלא אקח 38 שקל לכוס דולצ'טו כשיש כלכך הרבה אפשרויות טובות יותר.
אגב, ככל שידוע לי, כן טעמתי דולצ'טו מהיותר מפורסמים(ויניה טק של לואיג'י איינאודי) ולא התלהבתי בכלל. גם לא מהברולואים שלהם, אגב.


מצטרף לח"ח על הכתבה.

אני חייב לחזור לפיימונטה...

הוסף תגובה

טובה לדעתי......

גם אני חייב לחזור לשם, אבל כרגע המחירים שם כאלה שצריך לחפש מציאות במקום אחר.
לא פשוט, כי קל יחסית למכור מותגים יקרים מאשר איכות זולה ולא מוכרת, בישראל לפחות.

לגבי הדולצ'טו - אשמח לשמוע את דעתך לאפשרויות טובות יותר ב-38 ש"ח לכוס.
לא שאני חולק, רק מעוניין להקשיב.

הוסף תגובה

החיים ממש קלים. אנשים פשוט לא משלמים סכומים גבוהים על כוסות יין(או בכלל), לכן הבחירות די קלות.
החודש אני מוזג מלבק קאטנה, של קאטנה זפטה ב35 שקל לכוס. אולי התמורה הטובה ביותר לכסף ביינות עולם שמגיעים לארץ לטעמי. 91 פרקר לחובבים.

הוסף תגובה

שמדובר על חו"ל במובן חולון.


מחזק את ידיך, בעיקר בגלל המלבק - בחירה לא טריוויאלית.

הוסף תגובה

בוז'ולה! (וילאג', או קרו)
לצורך העניין גם ברברה...

הוסף תגובה

מה רע בכוס יין ב-38 ש"ח?
זה ממש זול!
:)


וברצינות-
38 ש"ח נשמע לי מחיר מאוד סביר לשלם על כוס יין. השאלה, כמובן, היא מה מקבלים בתמורה. אבל במחיר זה מאוד לגיטימי בעיני, ואני ע"פ רוב אעדיף לשלם 40-5- ש"ח לכוס יין ולקבל משהו מאוד טוב מאשר משהו נחמד עם תמורה טובה למחיר ב-25 ש"ח. דוגמא? אולי הכי נדוש, אבל בכל זאת- אני מעדיף לשלם 60 ש"ח על כוס שמפניה מאשר 30 ש"ח על כוס קאווה. תמורה הרבה יותר טובה בעיני.

הוסף תגובה

אבל רוב הלקוחות הלא תל אביביים בארץ לא רואים עיין בעין איתנו.
אני יכול למזוג בכוסות יינות אדירים במחירי הפסד, ואף אחד לא יזמין כי לא מבינים למה להוציא יותר מ30+ על כוס יין.
אז לא הצלחתי להתפרנס מהאהבה שלי. לא עשיתי כלום...

הוסף תגובה

למכור יין יקר בפריפריה.

אבל האם ניתן להציע פה ושם אפשרות להרים טיפה את הרף?

נניח כי יין "טוב" עולה X ונמכר ב-38 ש"ח לכוס,
שזה לדעתך "תחום הנוחות" של לקוחות המסעדה.

האם לא כדאי לנסות לאתגר ואפילו לפנק אותם עם יין "מצויין" שעולה X+20,
ויימכר ב-43 ש"ח לכוס? אותו רווח בשקלים (עזוב את האחוזים לרגע),
חוויה משודרגת ללקוח,
תחושה שלא שחטתם אותו,
וסיבה לחכות למפגש הבא?

מעניין אם ניסיתם את זה ומה היו התוצאות.

הוסף תגובה

ניסינו, מנסים, ננסה...

מכיר את הנוסחה של "ככל שאדם יותר עשיר הוא יותר קמצן"?
אז המציאו את זה בעמק יזרעאל.

נראה לי שאעבור לחו"ל בקרוב.

הוסף תגובה

אם אפשר לבקש, אז פריס או לונדון.
בניו יורק כבר יש נציגות.

הוסף תגובה

מחיר כוס יין נע בין 1.5 ל- 3 יורו במקרה הקיצוני.
במסעדות יוקרה יגיע עד 7-8 יורו, שזה סופר יקר פה. בישראל זה אזור הסביר, לא? והם לא פותחים יותר מידי לכוסות.
שורה תחתונה, שותים פה בירה ביורו וקצת לכוס. אין להם כח להתעסק ביין.

הוסף תגובה

אם הם לא מסיימים את הבקבוק בתוך כשבוע הם מוכרים את היין שSHERRY

הוסף תגובה

רוב היין שנמכר כשולחני הוא בעצם שרי,
רק אף אחד לא יודע.

הוסף תגובה

חינם ב-happy hour בכל ברי היין של פול גרייקו.
עד כדי כך אף אחד לא שותה את זה, וחבל.

הוסף תגובה

יש לי פנטסיה על מרסלה מדהימה.
נראה לי שאביא ארגז ואשתה אותו לבד, בחושך.

הוסף תגובה

* הכותב הוא נציג הוועדה לצמצמום היצע השרי

הוסף תגובה

תסתכל שניה בראי לפני שאתה יוצא מהבית: יש לך תרבית של פלור בין השיניים הקידמיות.

נ.ב.
חציית האטלנטי קשה יותר בשחיה מאשר בטיסה (הרי "אין לך כסף" לכרטיס טיסה...) I'm just saying

הוסף תגובה

הוסף תגובה

אני לא מבין כלום ב-beverage cost ובמסעדנות

אבל בהרבה מקומות (לא יוקרתיים) אם מישהו לא יקח יין אלא בירה בבקבוק או שתיה קלה זה יזיז את הרווח שלך ל-7-13 שקל לכוס, משהו כזה?

למה על יין שעולה בחנות 85, למסעדן 55 כולל מע"מ ולפני הנחות וקד"מ של המשווק צריך להרוויח פי 3 מזה? (~11 שקל לכוס שאתה מציע למכור ב-43 שקל)

אם הוא ירוויח רק פי 1.5, או רחמנא ליצלן, ירוויח על יין כמו על בקבוק קרלסברג - אולי הוא ימכור יותר יין וירוויח יותר בשורה התחתונה?


לגבי ספרד, אכן המחירים שעומרי ציין ליינות טובים (קריאנזה עד רזרבה) בכוסות דביליות (ומנות קטנות, יש לציין). תלוי איפה, במקומות של אוכל אכן רק בירה (גרועה). במקומות של טאפאס ושתיה - דומיננטיות ליין. לפחות ממדגם לא מייצג שערכתי במשך שבוע במדריד.

הוסף תגובה

אסביר לך משהו פשוט.

1) במקומות רבים בעולם המיכפלות הן פי 4-5 בלי להניד עפעף.
2) אי אפשר לנהל מסעדת שף ולהרוויח רק 50% ממחירי העלות על אוכל ושתייה.
התקורות יחסלו אותך - מאוד מאוד יקר לנהל פה מסעדה מול כל הרשויות והעלויות וכוח האדם.
בעצם, גם במסעדות פועלים קשה.
3) אז איך זה שבעולם היין כל כך זול, בהרבה מקומות?
הכל מתחיל במחירים הסיטונאיים. אם המחיר הכי זול הוא פי 2.5 ממחירים בעולם, אז גם אם תכפיל רק פי 3 כבר אתה פי 7.5 מאירופה ה"פשוטה".
כשרישוי יין פלוס מכס פלוס הובלה עולים יותר מהבקבוק, יש בעייה, ואז:

- מחירי היין הפשוט מאוד יקרים בהשוואה לעולם.
- אין באמת יין זול וסביר (זול זה 15-20 ש"ח גג לבקבוק לצרכן).
- פחות אנשים נכנסים למעגל השתייה והפירמידה מאוד צרה.

צריך להבין שיש הבדל בסיסי בין שווקי היין בישראל נניח ובאירופה. בהזדמנות שווה להרחיב על זה.

הוסף תגובה

אני לא מדבר על רוקח ועל טוטו, אלא על מסעדות יותר נגישות.
שם אם לא תהיה אטרקיבי ביין, יזמינו קלסברג ודיאט ספרייט ושם תרוויח X שקלים (פחות מיין)
במקום לנסות להרוויח 3X על כוס יין, ולא למכור בגלל, למה לא לכוון ל-1.5X על כוס יין. ככה תרוויח יותר.

הוסף תגובה

הוסף תגובה

מי שרוצה ספרייט ישתה ספרייט.
מי שרוצה יין - ישתה יין.

לדעתי, יין אינו מוצר תחליפי לספרייט,
ומסעדה לא יכולה באמת לחנך קהל לעבור מקולה ליין.

אגב, קרלסברג לא יותר זולה בהרבה מיין,אם בכלל. מניפלאות מערכת המיסוי המקומית.

הוסף תגובה

שהמקום יפשוט את הרגל. או יתן לבעלים משכורת שבשבילה לא עובדים כלכך קשה.

אתה הייתי אצלי. אתה ראית שזו לא מסעדת שף מטורפת. סה"כ אוכל פשוט, בחלק מהדברים מנסים להיות מעט שונים.
ויש דברים מאוד מוקפדים. החל ממערכת סאונד, שלא נתקלתי בהרבה מקומות עם אחת כלכך איכותית, דרך האסלות בשירותים של וילרוי/בוש ועד השולחנות בחוץ מהסיסאם ההודי. כל הדברים האלה + האחזקה השוטפת עולים המון כסף, ובמקום ובסביבה שבה הממוצע לסועד והטראפיק יכולים להיות כלכך לא מתגמלים, הרווחיות צריכה להיות גבוהה. החל בתמחור המוצרים ועד הלייבור קוסט

האמירה של אלדד, שלקוח של ספרייט אינו לקוח של יין היא נכונה בעייני, ואני אפילו מתיימר לומר(אין לי נתונים), שמחוץ לת"א היא מתחדדת. גם אם הייתי מחזיק יין בכוס שהוא lost leader ומוכר אותו ב-15 שקלים, זה לא היה מגדיל כמעט את כמות הכוסות שנמכרות. אז שכבר נמכר משהו, הוא צריך להיות רווחי.

הוסף תגובה