מה כבר יכול לקרות לכתב יין?
בקבוק יין מנופץ, ארגז שנוחת על הרגל, קילקול קיבה מעודף בשר.

או, להיקשר ליקב או יינן ולפתח יחסים אישיים שחורגים מעבר להערכה מקצועית נטו.

שבוע פלוס שביליתי בזמנו עם יעקב אוריה בחבל שמפן, גרם לסוג של תאונת עבודה כזו. ייתכן וכבר היה לי קשה לשפוט את עבודתו בצורה נטולת פניות לגמרי. למרות זאת, אני מרגיש שלא הגזמתי, ואם כן אז דווקא לחומרה ולא לקולא. קצת כאב לי לראות את יקב אסיף נאסף אל אבותיו, יחד עם אוריה שמחתי לראות את יקב מדבר מגיח משרידיו כאותו עוף חול אגדתי. האזנתי מרותק לתובנותיו של יעקב על יין, על תרבות, על הקשר בין הלכה לתרבות וליין. בעיקר אהבתי את הדרך הנועזת של היקב, עניין לא פשוט בארץ נטולת מסורת יין אמיתית.

אולי הקו היה קיצוני מדי, לדעת משקיעי היקב, אולי זו סיבה אחרת - אבל יעקב עזב את יקב מדבר בערב פרשת בלק. יהודים אוהבים לקשר כל דבר לפרשת השבוע - בפרשה זו מסופר על בלעם שעמד איתן מול פיתויים חומריים שהוצעו לו כדי לבגוד באמונתו, והוא סרב. פיתוי גדול יהיה להשליך את הסיפור על יעקב אוריה מהמדבר - אבל זה רק דמיון פרוע של אדם עייף בערב שבת.

יעקב, שיהיה בהצלחה. מגיע, לך, מגיע לנו.
באהבה, Fat-Guy.

הוסף תגובה

לא ידעתי על ההתפתחות האחרונה. וואללה הפתעה.
מבלי להצטרך לגילוי נאות מהסוג הנ"ל, אני מכיר ומוקיר את יעקב מפועלו המבורך ב-אסיף וב-מדבר.
יינות עם אופי, יינות עם טעם ויינן שאהבתי להתבונן בהתפתחותו ומקווה שיהיה לכך המשך.

בהצלחה,

אהוד

הוסף תגובה